ראיון // בשנים האחרונות נעלמה טכניקת אלכסנדר ממוסדות הלימוד לאמנויות הבמה בארץ. אבל באנגליה המצב שונה. מר פאול מור, העומד בראש לימודיי הטכניקה ב-Royal Academy of Music בלונדון, נענה לניסיוננו להבין איך מתנהלים העניינים בממלכה.
נעים להכיר
האם תוכל לספר מעט על עצמך, על הדרך שעברת כמוזיקאי וכמורה לטכניקת אלכסנדר? מה הביא אותך לטכניקה? האם אתה מלמד גם מוזיקה? והאם רק מוזיקאי יכול ללמד מוזיקאים את ט"א?
למדתי נגינה על קונטרבס בטריניטי קולג' של לונדון. יחסיי עם הכלי נשאו תמיד אופי של קרב. קרב שבו זכיתי לעיתים רחוקות, אם בכלל. למרות זאת, המשכתי בלימודים עד לסיומם. בעקבות בעיית צוואר שהתפתחה לאחר תקופה קצרה בה קיימתי אורח חיים של נגן מקצועי, שמשמעותה הייתה כאבים, תפיסות ותנועה מוגבלת של הראש, פניתי לגברת ג'יין גיבסון, שהייתה מוכרת לנגנים. שוחחנו על אופן השימוש בגוף במונחים של טכניקת אלכסנדר. בעיית הצוואר אמנם נפתרה אך יחסיי המורכבים עם הקונטרבס נותרו בעינם.
על הטכניקת אלכסנדר שמעתי מחבר זמן מה לאחר מכן. הוקסמתי ממנה, ומספרו של בארלו "העיקרון האלכסנדרי", וב-1990, לאחר שקבלתי שיעורים במשך שלוש שנים, מתוכן שנתיים שימשתי "בודי" לתרגול, הצטרפתי לקורס להכשרת מורים של מישה מגידוב.
היו לכך סיבות שונות. רציתי הבנה טובה יותר של הטכניקה, רציתי לנגן בקונטרבס טוב יותר וביתר קלות, ולא רציתי להגיע למצב כפוף, מעוקם ומעוות כמו שראיתי בחלק מהתמונות שבספרו של דר' בארלו.
טכניקת אלכסנדר הפכה בהדרגה לעיסוקי העיקרי, אך אני עדיין מנגן באופן מקצועי ונהנה מכך יותר ויותר. כמו כן המשכתי ללמד נגינה בקונרבס כשטכניקת אלכסנדר מעשירה את הלימוד.
אני בדעה איתנה שכל מורה לטכניקת אלכסנדר יכול ללמד כל בעל מקצוע. הטכניקה אינה ספציפית לפעולה מסויימת, היא עוסקת בשימוש בגוף ולא בפעולה הישירה, ב'איך' ולא ב'מה'.
על ניהול ועבודה מול מוסד
כיצד אתה רואה את תפקיד מנהל לימודיי טכניקת אלכסנדר בארגון בסדר גודל כזה? כיצד נוצר התפקיד באקדמיה וכיצד הגעת אליו? אילו דרישות, אם בכלל, יש למוסד מהמורים לט"א? האם מתקיימת עבודת צוות? האם יש קשר מקצועי בין מורים לט"א ומורים אחרים באקדמיה? כיצד מחליטים איזה מורה עובד עם איזה תלמיד? האם יש הבדלי סגנונות בין המורים, ואם כן, האם יש לכך התייחסות?
האחריות של העומד בראש לימודיי טכניקת אלכסנדר, כפי שאני רואה אותה, היא קודם כל ללמד אותה באופן היעיל ביותר. דבר זה נכון באקדמיה, שהיא מוסד בעל מוניטין עולמי, כפי שזה נכון בפרקטיקה הפרטית שלי.
ב-1984 הקים מישה מגידוב את המחלקה ללימודי ט. אלכסנדר באקדמיה, כלומר בשנה הבאה יימלאו לה 30 שנה. מישה היה גם האדם שהמליץ עלי וקיבל אותי בסיום לימודי לסגל המורים. התחלתי ללמד באקדמיה ב-1994, ו-1999 הגעתי למשרת מנהל המחלקה, שמונה כיום 8 אנשי סגל.
האקדמיה מאפשרת לנו שליטה מלאה בניהול השוטף. אין עבודות גמר או תכניות לימודים מלבד המשימות שמטיל המורה על תלמידיו באופן אישי. אני מדווח למנהלי הישיר פעם בשנה על הישגינו ועל פעילויות מיוחדות. המורים עובדים באופן עצמאי, אך נפגשים זה עם זה באופן שוטף כחברים לעבודה. אנחנו מקיימים פגישת צוות אחת לפחות במשך השנה.
למעשה אין קשר פורמלי בינינו לבין הסגל האקדמי. מלבד הרצאה שאני מתבקש לתת פעם בשנה שבה אני מציג נושאים הקשורים בטכניקה. מורי המחלקות השונות מפנים את הסטודנטים שלהם לשיעורים שלנו. והם משובצים באופן שיתאים למערכת השעות שלהם. על אף הנטייה להתאים לכל תלמיד מורה שמנגן על אותו הכלי, אני מנסה להימנע מבחירת תלמידי הקונטרבס לעצמי. ככל שהדבר נוגע ללימוד יסודות הטכניקה, לכל המורים סגנון עבודה דומה. ולמעט מקרים שבהם מתגלעים ניגודי אישיות בין מורה לתלמיד או שתלמידה מבקשת מורה אישה. בסך הכול נראה שהתלמידים מרוצים מאוד מהמורים ומהלימודים.
גיוס משאבים ותורמים
מהיכן המימון? כיצד השתכנע במוסד בחשיבותה של הטכניקה? האקדמיה מציעה לכל תלמיד שנה אחת של לימודיי הטכניקה ללא תשלום, האם כולם מסיימים את השנה, האם ממשיכים ללמוד באופן פרטי? מה קורה במוסדות אחרים? וכיצד לדעתך הפכה הטכניקה באנגליה להיות פופולרית כל כך במוסדות ללימודי מוזיקה ואמנויות הבמה?
לימודי טכניקת אלכסנדר באקדמיה ממומנים בעיקר על ידי המוסד, כך שלכל תלמיד ניתנת האפשרות ללמוד שנה ללא תשלום כחלק ממערכת השעות שלו.
בנוסף קיימת קרן שהוקמה על ידי הגב' שמשי דיוויס, רעייתו של סייר קולין דיוויס, שהיתה מורה לטכניקה באקדמיה עד למותה ב-2010. הקרן ממומנת מרווחי הקונצרטים שסייר קולין נתן באקדמיה ומתרומותיה של גב' שמשי עצמה.
סר דיוויד קולין
אינני יודע באילו נסיבות התחילה האקדמיה להציע שיעורים בטכניקה, אבל בכל מוסדות החינוך למוסיקה באנגליה הטכניקה נוכחת לאורך שנים. מרבית התלמידים מסיימים את שנת הלימוד הניתנת להם. מובן שישנם אלו שעסוקים מידי או שפשוט לא מרגישים מחויבים ונושרים, אבל רבים אחרים בוחרים להמשיך לקבל שיעורים באופן פרטי גם מעבר לשנה האקדמית, וחלקם אף מצטרפים לימודיי הוראת הטכניקה. באופן כללי נוטלת הטכניקה חלק גדול בחיים האקדמיים, כ-40% מכלל הסטודנטים יקבלו שיעורים, ואחרים קיבלו שיעורים עוד טרם הגיעו לאקדמיה. אני חושב שיש למוסיקאים הבנה אינסטינקטיבית ביחס לאפקטיביות של הטכניקה לרווחתם המוסיקלית. לטכניקה היו מספר ממליצים ידועים. סייר קולין דייויס נעשה מודע לטכניקה על ידי לא אחר מאשר סייר אדריאן בולט, שככל הנראה אמר לו: "נערי, אם תמשיך באופן זה תהפוך לנכה". אחרים כמו סר פול מק-קרטני, יהודי מנוחין, מדונה וסטינג קירבו את הטכניקה לקהל רחב.
בחלוף השנים
האם חלו שינויים במשך השנים באופן שבו אתה מלמד את הטכניקה? האם חל שינויי באופן שבו מתייחסים הסטודנטים לטכניקה? מה מצבו של מורה לטכניקת אלכסנדר כיום לעומת מצבו לפני 30-25 שנה? האם חל שינויי במודעות לטכניקה?
יש דמיון רב בין לימודיי הנגינה לבין לימודיי הטכניקה. אחד מהם הוא, שהעבודה האמיתית מתחילה רק משסיימת את לימודיך. קראתי לא מעט ספרים על הטכניקה ועל נושאים הקשורים לה. עבדתי על עצמתי וניסחתי את רעיונותיי, ובמהלך השנים התפתחה והשתנתה הבנתי את הטכניקה באופן מהותי. אבל הדבר האחד שנותר קבוע הוא העיקרון האלכסנדרני, הנראה כה פשוט באופן מטעה – ההנחיה לצוואר להיות חופשי ולראש להוביל לפנים ולמעלה, בעוד הגב מתארך ומתרחב. אני חושב שגם התדהמה וההנאה שחווה תלמיד כאשר נגלה לפניו לראשונה סוד עבודתו של אלכסנדר נשארו כשהיו. אני חש זכות להיות בעל אותה תחושה נפלאה של "חוויית הנחת הידיים". המטרה שלי פשוטה – להשתמש בעצמי באופן הכי חופשי וקל. גופנו תוכנן היטב, למרות הגישה הסוברת שבני אדם לא תוכננו לעמוד זקוף. לילד הצעיר אין כלל בעיה. אם רק נניח לגופנו לפעול כפי שתוכנן, הכל יפעל כשורה. יתכן שכיום אנשים פתוחים יותר לרעיונות חדשים, אבל הם גם סקפטיים מאוד ביחס לתרופות פלא. אותם אלו שיגיעו לטכניקה עם ראש פתוח ייצאו ללא יוצא מן הכלל נשכרים. המודעות לטכניקה גבוהה מבעבר. נדיר יחסית למצוא אנשים שלא שמעו עליה, ונדיר עוד יותר למצוא מוסיקאי שלא שמע עליה כלל.
קהילת המורים
האם אתה חבר בארגון המורים? האם רוב המורים לטכניקת אלכסנדר באנגליה חברים בארגון? האם הם מרוצים? האם הארגון שוכר שירותי משרד יח"צ. האם זה מועיל?
על כל המורים בקורסים להכשרת מורים והמתלמדים של הטכניקה חובה להיות חברים ב-STAT, ורבים ממשיכים להיות חברים בארגון גם לאחר מכן – מתוך 55 תלמידים שהוכשרו כמורים בשנה שעברה, 45 נשארו חברים מלאים בארגון. כלומר 80% מהבוגרים חברים בארגון. ואני מאמין שמרבית המורים שמרוויחים את מיטב כספם מלימוד הטכניקה גם יישארו חברים לאורך זמן – במיוחד בעידן הדיגיטלי, שבו תלמידים מוצאים את המורה שלהם דרך אתר הארגון. להוציא ריבים נדירים, לדעתי מרבית החברים מרוצים מהארגון שקובע, שומר, ומנסח סטנדרטים להוראת הטכניקה, מרכז מידע רלוונטי, יוזם שבוע מודעות, ושוכר חברת יחסי ציבור העוסקת בקידום השיווק, בפרסומים בעיתונות ובמדיה.
לסיכום
באתר ה-STAT יש צטוט יפה:
The Alexander Technique can be sustaining; it is something that if learned well, can be carried along with you for the rest of your life. It gives you confidence to be who you are when you are up in front of an audience. Patrick Maddams, Managing Director, Royal Academy of Music
מה פירוש הדבר – להיות מי שאתה כשאתה עומד מול קהל?
חייו של מוסיקאי – סולן או חבר בהרכב, עלולים להיות חיים תובעניים ועתירי מתחים. המאמץ, המתח וחרדת הביצוע עלולים לפגוע בהנאה שבהופעה, או אפילו להביא לחורבנה!
לציטוט "להיות מי שאתה כאשר אתה ניצב מול קהל" יש משמעות כפולה. לא להיות כה מושפע מלחץ שבסיטואציה ולהיות מסוגל להופיע כפי שבאמת היית רוצה.
או כפי שאלכסנדר היה אומר: "עבודה זו אינה משנה אותך, היא פשוט מאפשרת לך להיות אתה עצמך באופן שלם ויעיל".
***
Paul Moore
http://www.alex-technique.com/index.htm
http://www.ram.ac.uk/departments?departmentid=47