החוש המשותף

Hans Makart – Die fünf Sinne. ציור קלאסי, ובו נראות חמש נשים שפעילותן מרמזת על חמשת החושים

רשומה //  יוסק'ה אדמוני, מורה בכיר לטכניקת אלכסנדר, שנוהג להסתכל על הדברים קצת אחרת ותמיד בהומור, מדבר על תרומתה של טכניקת אלכסנדר לאינטגרציה בין-חושית וחשיבותה לרווחתנו האישית

טכניקת אלכסנדר עוסקת בתיקון כהות החושים בה רובנו שרויים, לרוב מבלי דעת, הנגרמת משיבושים בתפקוד גופנו. אריסטו, שקבע שישנם חמישה חושים, לא התעלם ממרכיבים נוספים שיש להתייחס אליהם כגורמים המסייעים או מפריעים לתפקודנו התקין. הוא ציין כי בנפש האדם פועלת נקודה מיוחדת הפועלת כחוש פנימי אשר ביכולתו לאחד איכויות משותפות מבין החושים החיצוניים.

הוא קרא לכך Common Sense – החוש המשותף (כיום השימוש במונח השתנה והוא מתורגם כחשיבה בריאה).

כולנו מכירים את החוש הפנימי עליו אריסטו מדבר: כאשר אנחנו מדברים עם אדם אנו חשים באופן אינטואיטיבי אם הוא אמין או מעורר חשדות, כשאנו שנכנסים לחדר אנו מרגישים אם הוא משרה עלינו נינוחות ורוגע, או מתח ואי שקט. אותו חוש אחראי גם ליכולת שלנו לתפוס את הקצב הטוב של הלמות התופים, מלודיה נעימה וגם שיווי משקל ותנועה.

זוהי חוויה פנימית מיוחדת שאינה מגיעה מחוש אחד, אלא נובעת מסך כל החושים החיצוניים. זוהי סינתזה בין החושים, ואת החוויה הזו לא ניתן להעביר במילים מדויקות מאחר והיא מעומעמת, נחבאת בין החושים הברורים, חמקמקה ועדינה.

– מדוע חוש שמיעה, טעם וריח, כן כלולים בחמישה וחוש כושר דיבור, לא? 

– מדוע שיווי המשקל וכושר תנועה (קינטיקה) נופלים מחוש המישוש, או הראייה ומה בדבר הכאב, הפחד, האומץ, אהבה, שנאה, רגשות, שנינות, קצב, תפיסה מרחבית, אחריות, אושר, בטחון ושאר תכונות, סגולות ואיכויות הקשורות לטבעו ואופיו של האדם ומה עם הדבר שבעיני הכי חשוב: חוש ההומור?!?

היצור האנושי מכיל בתוכו תכונות ומרכיבים רבים, שבחלקם מנוגדים בתכלית אחד ממשנהו (ייצר טוב וייצר רע), שמפירים את האיזון וההרמוניה להם זקוק האדם לתפקודו היעיל, לבריאותו הפיזית והנפשית, וכמובן, לרמת התפתחותו הרוחנית. כל סטייה מתחושתנו משבש את המערכת עד כדי כך שההרגל לסטייה הזאת הופך לטבע שני שאיזונו הופר.

שכלו של האדם לא מסוגל להבין איך מוחו פועל ומפעיל את כל המערכות בגוף. יפה הציע אלכסנדר, לא למהר להקדים עם העשייה הספונטנית – ההרגל – אלא לעצור, ולאפשר למערכת (המתוכננת ע"י האל לפי המאמינים או בידי הטבע הקסום והלא מפוענח) לפעול במינון הנכון, ולגרום שההרמוניה תהיה מוחשית – איזון, שיווי משקל, אורך רוח ונינוחות, שיקול דעת, מתח מדוד, תנועה משוחררת במידה נכונה ועוד ועוד. כל התכונות, האיכויות והיכולות שמכיל גופנו יגרמו לנו ערנות  וחיוניות, אושר והנאה בכל תנועה שנעשה, או מחשבה שנהגה.

תפקידו של המורה לסייע לתלמיד לחזור למודולה הנכונה, כלומר לסייע לו לנטרול עשייה שאינה נשלטת, לתיאום והאיזון של חלקי הגוף לחוד וביחד, שיהיו משוחררים ככל האפשר  מהרגלים גרועים. היו פעם חילופי דעות בקרב קהילת המורים על ההגדרה והזהות שלנו – האם אנחנו מורים, מטפלים, פסיכולוגים או טכנאים. מה שברור הוא, שאנו צריכים לתת לתלמידינו אפשרות לזהות ולהזדהות עם כל מה שמציק להם ומפר את שלוות טונוס שריריהם ואת סערות הנפש המטרידות אותם. לא לתת עצות פסיכולוגיות כי איננו יודעים אותן. זיהוי ומציאת אמות מידה למתח מיותר והיכולת להניח לו, מסייעים בהכוונת כיוונים, נועם הליכות, הקשבה והתחברות לאיתותי המכניזם שעד כה לא חשנו בהם ולא הקשבנו להם.

יש לי תחושת בטן שכמה מכם חשים וחוששים מערפול חושים. אז חייכו, חיו בטוב עם חושים בריאים ובלי מיחושים.

לקריאה נוספת: צבי עצמון / אגדת חמשת החושים